מבט לפרשה – פרשת שלח // הרב צוריאל קריספל

מבט לפרשה פרת שלח

ולקחת מוסר

"שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען" (יג, ב)

"למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים, לפי שלקתה על עסקי דיבה שדברה באחיה, ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר" (רש"י)

מעשה באשה אחת מספר הגר"ח שמואלביץ זצ"ל ב"שיחות מוסר" (תשל"א) שהוצע לבתה להשתדך עם תלמיד חכם מופלג (שברבות הימים היה לאחד מגדולי ישראל) והיא התנגדה לשידוך זה בטענה שהחתן צולע על ירכו ואין היא מוכנה שבתה תינשא לבעל מום, והנה זמן קצר לאחר שהביעה את התנגדותה לשידוך, אירע שבעת שהגישה לבעלה כוס חלב חם בשעת בוקר מוקדמת, מעדה ושברה את רגלה.

פשפשה האשה במעשיה, ומצאה כי בודאי נענשה על שהשקתה את בעלה בחלב קודם התפילה, טחו עיניה מראות שנענשה על שעיכבה את השידוך ההגון לבתה.

פגם זה הנובע מהחסרון ש"אין האדם רואה נגעי עצמו", ולפיכך הוא מגיע למסקנות מעוותות.

תכלית העונשים בעולם הזה אומר הגרח"ש זצ"ל, היא ללמד את האדם מוסר, כדי לאפשר לאדם להבין מתוך העונש מה חטאו, ומה דורשים ממנו לתקן, ניתנים העונשים בהנהגה של "מידה כנגד מידה".

בפועל במציאות רואים אנו שלימוד זה קשה לאדם עד מאוד, מטבעו נוטה הוא לפרש ולהסביר את העונש בדרכים שונות ומשונות, ואינו מוצא את טעותו, אף שרואה בעליל כי העונש בא על חטא מסויים שחטא בו.

מפרשת המרגלים למדים אנו, שלא רק מעונשים ומייסורים הפוקדים את האדם עצמו עליו ללמוד, אלא גם מהעונשים הבאים על זולתו, לכך גם נתכוונו חז"ל באומרם, "למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים", וכו'.

האמת היא שקל ללמוד מעונשים הבאים על הזולת, יותר מאשר עונשים הבאים על גופו, לפי שבעונשי הזולת אין לו כל נגיעה, מה שאין כן בנגעי עצמו מאחר שהוא נוגע בדבר, דרוש כח מיוחד להודות בטעות ולקבל את הדין באהבה.

יש מקרים שבהם העונש ניתן מלכתחילה רק כדי ללמד לאחרים, הגמרא מספרת, "מעשה בצדוקי אחד שהתקין מבחוץ והכניס (כדעת הצדוקים בעניין הקטורת), ביציאתו היה שמח שמחה גדולה וכו', אמרו, לא היו ימים מועטים עד שמת והוטל באשפה, והיו תולעים יוצאים מחוטמו", (יומא יט, ע"ב) וברש"י, "מחוטמו, דהוא ראשון לאיברים ליכנס לבית", הנה, בעונש זה בודאי אין לומר שנענשים כדי ללמד את החוטא, שהרי בעת יציאת התולעים, הוא כבר אינו בעולם הזה, אלא בודאי מטרת העונש היא, להראות לכולם את חטאו של הצדוקי, על ידי התבוננות בעונש, שקיבל מידה כנגד מידה.

דבר זה מפורש יותר בפירוש רש"י על הפסוק, "וימותו האנשים מוציאי דיבת הארץ רעה במגיפה לפני ה'", ופירש רש"י, באותה מיתה ההגונה להם מידה כנגד מידה, הם חטאו בלשון ונשתרבב לשונם עד טבורם ותולעים יוצאים מלשונם ובאים לתוך טבורם וגו', וזהו "לפני ה'", באותה מיתה הראויה להם על פי מידותיו של הקב"ה, שהוא מודד מידה כנגד מידה, וכל זה, כאמור, כדי להראות לאחרים על מנת שיקחו מוסר.

ועל מי שאינו מתבונן חלילה, או שאומר לעצמו אין קשר, זה מקרה, כבר נאמר עליו חלילה "ואם תלכו עימי בקרי וכו', והלכתי אף אני עימכם בקרי", לכן שומה עלינו להתבונן מהנעשה סביבנו, ללמוד ולקחת מוסר, "ושב ורפא לנו" ולכל ישראל אמן.

בברכת שבת שלום ומבורך

צוריאל קריספל

השארת תגובה