מבט לפרשה – פרשת דברים // הרב צוריאל קריספל

מבט לפרשה – פרשת דברים

מהותו של יהודי – עבד ה'

"אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו" (מתוך ההפטרה)

ישנה נקודה חשובה מאוד שרבים מאתנו טועים בה, נקודה אותה מאיר הגרש"ד פינקוס זצ"ל בספרו על התורה.

ניקח כמשל יהודי בעל תשובה שהיה מחלל שבת בפרהסיה, הוא היה במ"ט שערי טומאה, וה' עזר לו והוא חזר בתשובה, הוא עדיין לא הגיע לשלב שהוא שומר כבר הכל, אך הוא נמצא בתהליך של עלייה – שומר שבת, לא אוכל חזיר וכו'.

הוא נמצא באיזה מקום, והוא רעב, נכנס לאיזו חנות, רואה מוצר כלשהוא, לא חזיר ח"ו, אך הוא לא בטוח כשרותו במאת האחוזים, והוא מחליט לאכול אותו.

מה עובר לו במחשבתו בשעה שהוא אוכל?

בתת ההכרה שלו הוא עושה חשבון כזה, רבש"ע, אני הייתי חילוני, ואתה כתבת בתורה שלך "עבר עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר", הייתי יכול להישאר חילוני, עובדה, שכל האחים שלי נשארו חילוניים…אבל אני, בטוב ליבי, חזרתי בתשובה וויתרתי על חילול שבת, אבל שלא לאכול את המאכל הזה?! אין צורך להגזים…

שלב נוסף, 'בעל הבית' לומד בכל לילה שיעור גמרא דף היומי, אחרי השיעור הוא מגיע הביתה, מתיישב על הספה ומתחיל לקרוא עיתון, הוא רואה מולו ארון מלא ספרי קודש, מה הוא אומר לעצמו? רבש"ע, אני לא אברך, אני בעל בית, התנדבתי בטוב ליבי ללכת לשיעור גמרא, וא"כ, אין צורך להגזים,… אסור לי לקרוא עיתון?! וכן הלאה.

וכעת הגענו לבני תורה, בחור ישיבה או אברך, לומד היטב ומשתדל להתמיד ולהיות בכל סדרי הישיבה או הכולל, ואז הוא מגיע הביתה, בסוף יום או בבין הזמנים, ואז הוא אומר לעצמו רבש"ע, אינני מתמיד הכי גדול, בטוב ליבי למדתי היום כמה שעות, ועוד מצפים ממני ללמוד גם בלילה עוד כמה שעות נוספות?! רבש"ע, מה רוצים מחיי? וכי אני מחויב ללמוד גם בלילה? גם בבין הזמנים? הרי לפני שנה או שנתיים, לא למדתי בכלל בערבים או בבין הזמנים, יבוא יום שאהיה מתמיד, אבל היום, אני חושב שמספיק לי ללמוד בזמן הסדרים, או כמה שעות בבוקר בבין הזמנים…

אכן, זוהי טעות יסודית בכל המושג של היהדות, כי יסוד היהדות הוא עבדות, ותמצית הסוגייא של העבדות נאמרה ע"י הקב"ה במילים ברורות, "אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו, ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו", הקב"ה כביכול אומר, אל תעשה לי טובות… אתה עבד שלי! בראתי והוצאתי אותך מארץ מצרים, ואל תתערב בחשבונות שלי מדוע ציוויתיך לעשות כך, זוהי פקודה – "והגית בו יומם ולילה", "את מקדשי תיראו", לא מדברים בבית הכנסת… ואני עומד עליך עם מקל, עם חרב, לדאוג שתקיימה, בין אם אתה חילוני, בעל בית, או בן תורה!

בדורנו ישנם, רח"ל, כל כך הרבה מחלות, ישנם כל כך הרבה אסונות, דברים שבעבר היינו חווים אותם לעיתים רחוקות אחד בעיר ושתיים במדינה הפכו לצערנו לדברים שבשגרה, והמחלה הארורה מפילה חללים חללים בכל מקום, יהודים נטבחים אבות ובנים בשולחן שבת רח"ל.

הקב"ה מדבר אתנו בשפה ברורה מאוד! לא מוצא חן בעיניו, כביכול, הלימוד שלנו, לא לומדים מספיק, לא מדקדקים במצוות, הוא דורש מאתנו, "והגית בו יומם ולילה" לא פחות! "תמים תהיה עם ה' אלוקיך", לאהוב אותו, לאהב אותו על אחרים, להיות דוגמה אישית לעבד אמיתי העושה רצון קונו, לא פחות! בלי שום פשרות וויתורים.

והמתכון לכך נכתב בפרשתנו מהי הדרך אשר נלך בה ומה המעשה אשר נעשה, הקב"ה מדבר אתנו באופן הכי ברור, נקי וצלול, ואם אנו מתבלבלים לפעמים מהשפעה סביבתית זו או אחרת, עלינו לחשב מסלול מחדש, ולחזור לעיין בתפריט היהודי המקורי כדי להתאזן ולחזור למסלול הנכון

"כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים…רק השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח את הדברים" (ד, ו-ט)

אז כשלא תשכחו אותם ותעשום על אמתתם תחשבו חכמים ונבונים, ואם תעוותו אותם מתוך שכחה תחשבו שוטים (רש"י)

המובן בדברי חז"ל אלו, "ואם תעוותו אותם מתוך שכחה תחשבו שוטים", נראה כך:

אומות העולם דומים לשמש, לכל אחת מאומות העולם ישנה תכונה מסויימת, לאומה אחת כח החסד, אומה אחרת – כח של גבורה, ולאומה – כח של מסירות נפש וכדומה.

האומה היחידה שהיא דומה לירח, לית לה מגרמה כלום – היא עם ישראל, זהו יסוד גדול: לעם ישראל אין שום תכונה עצמית משלו, התכונה היחידה שיש להם היא, שדרכם יכול להשתקף אורו של הקב"ה.

משל למה הדבר דומה? בבית ישנם חפצים מסויימים, שולחן, כיסא, כף, מזלג, וגם ראי (מראה), לכל אחד מהחפצים הללו יש איזשהו כח, תכונה כלשהי, אבל לראי עצמו אין שום כח, לא ניתן לאכול בעזרתו וגם לא לשבת עליו, אלא מה? דרך הראי ניתן לראות מראות יפים ונהדרים, אין גבול לתמונות הנפלאות שהראי יכול להכיל ולקבל לתוכו, אבל אם לא נציב אותו מול תמונה יפה – הוא כשלעצמו אפס אפסים, אין בו מאומה.

דרך הירח יכול להשתקף אור השמש, עד שיהיה מי שיטען שאין בכלל ירח, מאידך, דרך הראי יכול להשתקף חושך גמור, עד שיהיה מי שיטען שאין בכלל מציאות של שמש!

לכן, אם כלל ישראל אינם שומרים את מצוות התורה – אין להם כלום! יכולים הם להיות שפלים שבשפלים, כעפר על פני האדמה, האומה היחידה שעלולה להתרוקן מכל תוכן היא האומה הישראלית.

ואכן בעוונותינו הרבים ראינו זאת בדורנו, בנינו לעצמנו מדינה – ואין לנו כלום, ממש אפס מוחלט, לכל מדינה, כגון רוסיה או אמריקה, יש את הנוסח הייחודי שלה המאפיין אותה, מה הנוסח הייחודי של מדינת ישראל? כלום! כי אכן, ליהודים מצד עצמם אין כלום.

לכן עם ישראל נחשב למידת המלכות, למלכות מצד עצמה אין כלום, את הכל היא מקבלת מהעם, כך גם עם ישראל שמצד עצמם אין להם כלום, פירוש – שדרכם יכולים להתגלות כוחותיו של הקב"ה בעולם, כאשר הקב"ה רוצה לגלות את טובו יתברך, הוא מגלה זאת באמצעות עם ישראל.

מי שרוצה לגלות כיום את גבורות ה', רואה זאת בתוך עם ישראל, כבשה אחת בין שבעים זאבים, והיא ממשיכה לשרוד מזה אלפי שנים, אין זה מכוחו של עם ישראל אלא מכוחו של הקב"ה, אבל עם ישראל מצדו אין כלום, הוא כ"ראי" בעלמא המשקף את כבוד מלכותו ית' בעולם.

הניסיון לחקות את אומות העולם ולהתחרות בהם לא רק שאינו מעצים אותנו אלא נהפוך הוא מציג אותנו כאומה חסרת ערכים ותוכן, בעוד שהמצופה מאתנו הוא להיות עם הספר, העם הנבחר אשר בחר לו י-ה.

בברכת שבת שלום ומבורך

צוריאל קריספל

השארת תגובה